הים התיכון היה שדה דיג עשיר במשך אלפי שנים, ומספק פרנסה, פרנסה ומשמעות תרבותית לקהילות הקוראות לחופיו בית. מתרבויות קדומות כמו הפיניקים והרומאים ועד לציי דייג של ימינו, הים התיכון מילא תפקיד מכריע בעיצוב ההיסטוריה והחברה האנושית. עם זאת, הים הזה שהיה פעם שופע מתמודד עם אתגרים רבים המאיימים על המערכת האקולוגית העדינה שלו ועל קיימות מלאי הדגים שלו. במאמר זה נחקור את מסורת הדיג בים התיכון, את האתגרים העכשוויים העומדים בפניו, והמאמצים הנעשים להבטיח את קיימותו העתידית.
דיג היה חלק בלתי נפרד מהתרבות והכלכלה הים תיכונית במשך אלפי שנים. האקלים הנוח של האזור, המגוון הביולוגי העשיר ומניות הדגים השופעות הפכו אותו למיקום מעולה לפעילויות דיג. מדיג מלאכותי בקנה מידה קטן ועד לפעילות מסחרית בקנה מידה גדול, הדיג סיפק פרנסה לקהילות החוף, יצר הזדמנויות כלכליות וטיפח מסורות תרבותיות שהועברו לאורך דורות.
ניתן לעקוב אחר ההיסטוריה של הדיג בים התיכון בימי קדם, עם עדויות לשיטות דיג עוד מהתקופה הפליאוליתית. הפיניקים, ציוויליזציה ימית ששגשגה בסביבות שנת 1200 לפני הספירה, היו ידועים בטכניקות הדיג המתקדמות שלהם, כולל שימוש ברשתות, מלכודות וקסים העשויים מעצם ומתכת. הרומאים, ששלטו בים התיכון במשך מאות שנים, הסתמכו רבות גם על דיג לצורך מזון ומסחר. הם פיתחו טכניקות דיג מתוחכמות, כמו שימוש במלכודות, רשתות ובריכות דגים, והקימו מערכת של שוקי דגים ודרכי מסחר שנפרשו על פני הים התיכון.
במהלך מאות השנים המשיך הדיג בים התיכון להתפתח, תוך הסתגלות לטכנולוגיות ולמערכות חברתיות משתנות. שיטות דיג מסורתיות, כגון דיג ידנית, דיג רשת סרד וסייד, הועברו לדורותיהם ועדיין נהוגות על ידי דייגים מלאכותיים רבים בים התיכון כיום. שיטות אלו הן לרוב בעלות השפעה נמוכה ובת קיימא, מכיוון שהן מכוונות למיני דגים ספציפיים וממזערות את תפיסת לוואי, לכידה לא מכוונת של מינים שאינם מטרה.
עם זאת, עם הופעת הטכנולוגיה המודרנית וצמיחת התיעוש, גם הדיג בים התיכון ראה שינויים משמעותיים. פעולות דיג מסחריות בקנה מידה גדול תוך שימוש בציוד מתקדם כגון ספינות מכמורת, נסרנים וקווים ארוכים הפכו לנפוצים, מה שהוביל להגברת לחץ הדיג וניצול יתר של מניות הדגים. דיג יתר, הרס בתי גידול, זיהום ושינויי אקלים הם חלק מהאתגרים העיקריים איתם מתמודד הים התיכון כיום.
אחד האתגרים הדוחקים בים התיכון הוא דיג יתר. דיג יתר מתרחש כאשר דגים נתפסים בקצב מהיר יותר ממה שהם יכולים להתרבות, מה שמוביל לירידה באוכלוסיית הדגים ולחוסר איזון במערכת האקולוגית. הים התיכון היה עד לירידה במלאי הדגים של מינים רבים בעלי חשיבות מסחרית, כמו טונה כחולת סנפיר, דג חרב, הליק ואנשובי, עקב דיג יתר. על פי דו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), למעלה מ-80% ממלאי הדגים בים התיכון מנוצלים כעת יתר על המידה או מנוצלים במלואם, כלומר, אוכלוסייתם מדולדלת או בסכנת דלדול.
דיג יתר בים התיכון מונע על ידי גורמים שונים, כולל ביקוש מוגבר למוצרי דגים, שימוש בשיטות דיג לא בנות קיימא וניהול דיג לקוי. הביקוש לדגים בים התיכון נמצא בעלייה עקב גידול אוכלוסיה, שינוי הרגלי תזונה והגברת התיירות. זה הוביל למאמצי דיג מוגברים כדי לענות על הביקוש הגובר, ולעתים קרובות הובילו לפרקטיקות בלתי בנות קיימא כמו דיג לא חוקי, לא מדווח ולא מוסדר (IUU), אשר מערער את המאמצים לשמר את מניות הדגים ולשמור על שיטות דיג ברות קיימא.
בנוסף, השימוש בפרקטיקות דיג הרסניות, כגון מכמורת תחתית וכילות סחיפה, תרם אף הוא להפרעות
